<h1>העיטור מאמר שביעי ח"א</h1>
<h2>דף יט.</h2>
גרסינן בפרק המביא גט בכל כותבין בדיו בסם ובסיקרא בקומוס ובקנקנתום ובכל דבר שהוא של קיימא אין כותבין לא במשקין ולא במי פירות ולא בכל דבר שאינו של קיימא. על הכל כותבין על העלה של זית ועל הקרן של פרה ונותן לה את הפרה על יד של עבד ונותן לה את העבד רבי יוסי הגלילי אומר אין כותבין לא על דבר שיש בו רוח חיים ולא על האוכלין. בכל דבר שהוא של קיימא לאתויי מאי לאתויי הא דתני רב חנינא כתבו במי טריא ואפצא כשר ואוקימנא במגילתא דלא עפיצא הא עפיצא פסול דקיימא לן אין מי מילין על גבי מי מילין. ושמע מינה דגט כותבין בקלף שאינו עפיץ כגון קלפים שלנו שהעיבוד שלנו כעפיץ שלהם. תני רבי חייא כתבו באבר בשחור ובשיחור כשר. על הקרן של פרה ונותן לה את הפרה דאמר קרא וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה. והכא ליכא למיגזר שמא יקטום כדאמרינן (כ"ב.) בעלה של עציץ נקוב דהתם סתמא למיקטם קאי.
<h2>דף כ.</h2>
והיכא דכתב גט על גבי ספר אחד אף על גב שיש בו עניינים אחרים כתובין ונתן לה הכל כשר מההוא גברא דשקל ספר תורה ויהבה לדביתהו דלא אפסיל אלא משום דאין מי מילין על גבי מי מילין הא לאו הכי כשר.
שלחו מתם כתבו על אסורי הנאה כשר וכן הלכתא. וכתב הרב יעקב שצריך שיהא הקלף והדיו והקולמוס משל בעל ואם אין לו נותנו לו אחר במתנה ולא נתגלה לי טעמו. תנו רבנן וכתב ולא חקק דחקיקה לאו כתיבה היא ודוקא דחק תוכות שגוף הכתיבה בולטת ותוכה וסביביה שוקעות אבל חק יריכות כתיבה היא. כדתניא עבד שיצא [בכתב] שעל גבי טבלא ופינקס יצא לחירות וגבי טס של זהב בכי האי גונא כשר. ואי נמי עביד כציץ מאבראי גוף הכתיבה שוקע מצד אחד ובולט מצד אחר דכשר. אבל לא בכתב שעל גבי כיפה ואנדוכתרי. וקיבלנו כי כיפה ואנדוכתרי שכתב גט בכותל כיפה וטעמא משום דמחוסר תלישה. ורבינו חננאל פירש כיפה של צמר ארוגה ורקם באריגתה ואנדכתרי הוצין וצובעין אותן ומציירין בהן כתב כדרך שעושין במחצלאות כתב באותיות וכגון זה שנכתב ברקמה או במעשה מחט אינו גט.
<h2>דף כא:</h2>
אין כותבין במחובר לקרקע כתבו במחובר תלשו וחתמו ונתנו לה כשר ר' יהודה פוסל עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש והא אמרת רישא אין כותבין אמר רב יהודה אמר שמואל והוא ששייר מקום התורף ור' אלעזר היא דאמר עידי מסירה כרתי והכי קאמר אין כותבין טופס גזירה שמא יכתוב תורף כתבו לטופס תלשו וכתבו לתורף ונתנו לה כשר. וקימא לן כר' אלעזר בגיטין דכי כתיב וכתב לה אתורף הוא דכתיב ולכתחילה אין כותבין טופס ואם כתבו ושייר לתורף ותלשו וכתבו ונתנו לה כשר וכן פסק רבינו האי. ובחדא נוסחא דרבינו אלפס אית בה וליתה כדבעינן למימר קמן. ולא בריר לן דאי משום דקשיא ליה הא דטופס דקיימא לן כר' אלעזר דפסיל בגיטין איכא למימר התם נמי לכתחילה הוא דפסיל הא דיעבד כשר דומיא דגט ישן מיהו בריש גמרא דמסכתין (ג':) לא מיתוקמא כשמואל דמוקים לה אליבא דרבי אליעזר אלא כרבי מאיר. ובתלוש ולבסוף חיברו לא מבעיא לן כי היכי דמבעי לן גבי שחיטה (עי' הלכות שחיטה ח"ב) ומסתברא דכמחובר דמי דהא טעמא משום דמחוסר קציצה הוא. ירושלמי (פרק ב' דגיטין ה"ד) שמואל בר אבא בעי כתבו בתלוש חברו תלשו וחתמו ונתנו לה מה אמור בה רבנן ר"א אמר רבי בון בעי כתבו וחתמו בתלוש חברו ותלשו ונתנו לה מה אמר רבי יהודה. כתבו על חרס של עציץ נקוב כשר דשקיל ליה ויהיב ליה (נהליה) [ניהלה] על עלה של עציץ נקוב אביי אמר כשר רבא אמר פסול אביי אמר כשר דשקיל ליה ויהיב ליה רבא אמר פסול גזירה שמא יקטום וקימא לן כרבא. ובעל מתיבות כתב איבעיא להו עציץ שאינו נקוב מאי תא שמע עציץ נקוב מקדש בכרם שאינו נקוב אינו מקדש רבי שמעון אומר זה וזה אסורין ואינן מקדשין. וכתב רבינו חננאל מדגזרינן בעלה של עציץ נקוב שמע מינה בנייר כי האי גונא אפילו קצץ כשר ומשמע מדבריו דוקא עציץ נקוב אבל שאינו נקוב לא שמע מינה דלא גזרינן מחוסר קציצה אלא במחובר. וכן כתב הרב המחבר בשמו. אלא שכתב רבינו חננאל גבי קרן של פרה שמע מינה אפילו נייר אם מחוסר קציצה אחר כתיבה פסול וכל שכן זולתו הרי דבריו סותרין זה את זה. ובתשובות הגאונים שניא פרה ממגילתא דאי פיישא ממגילתא אמרינן אוירא דמגילתא הוא מאי פגים בגיטא דפרה ודאי אי כתיב גט אגבה או אגביה דעבד הוה ליה דבר שיש בו רוח חיים ואי נמי שחיט לה הויא ליה אוכלין וכי כתיב על הקרן דלאו אוכל הוא מחוסר קציצה הוא אבל מגילתא אי כתביה על אמתא דמגילתא מאי מחסר וכן הלכתא. ותמיהא לן אמאי לא אייתי רבינו אלפס הא דחרס של עציץ נקוב. ושמעינן מיהא דכתבינן גט על החרס או על הנייר אבל לא על נייר מחוק כההיא דתניא (קדושין כ"ו.) כתב לו על הנייר או על החרס שדי מכורה לך וכו'.
<h2>דף כב.</h2>
(כ"א:) ר' יהודה בן בתירא אומר אין כותבין לא על נייר מחוק ולא על הדפתרא מפני שהוא יכול להזדייף וחכמים מכשירין מאן חכמים ר' אלעזר היא דאמר עידי מסירה כרתי. (כ"ב:) ואמר רב אלעזר לא הכשיר ר' אלעזר אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא דחיישינן דילמא תנאה הוה ביה וזייפתיה. שמעינן מהא דכתבינן תנאה בגיטין. ורבי יוחנן אמר אפילו מכאן ועד עשרה ימים. ואמר רב אלעזר לא הכשיר רבי אלעזר אלא בגיטין אבל בשטרות לא ורבי יוחנן אמר אפילו בשטרות. והא דכתיב למען יעמד ימים רבים עצה טובה קא משמע לן. ועד כאן לא פליגי אלא לענין זיוף אבל בעלמא דכולי עלמא כרבי אלעזר קיימא לן. ובשטרות נמי אמר כדקתני (פ"ו.) וגובה מנכסים משועבדים והלכה כמותו אף בשטרות כדגרסינן בסנהדרין (כ"ח:) גבי ההיא מתנתא דהוו חתימי עלה תרי גיסי. ופסק רבינו חננאל דהלכה כרבי יוחנן בתרוייהו דרביה דרבי אלעזר הוא. ורבינו אלפס לא אייתי הא דמכאן ועד עשרה ימים ופסק הני מילי בגיטין אבל בשטרות בעינן כתב שאינו יכול להזדייף מדאמרינן לעיל (י"א.) גבי שטרא פרסאה דמסריה ניהליה באפי סהדי ישראל והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף וליכא ושני ליה בדאפיצן. ומסתברא כפסק רבינו חננאל דהכא בגט שהוא ועדיו על המחק עסיקנן דתנא קמא סבר אף על גב דליכא למיחש ביה דהא מנכר דאינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שני פעמים מיהו הוה ליה ההוא ניירא כתב שהוא יכול להזדייף וגזרו ביה דילמא דמי האי מחקא להאי מחקא וחכמים מכשירין דאי איכא חששא אזלינן לעידי מסירה ואי כרבי אלעזר קשיא הלכתא אהלכתא דהא קימא לן שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר והכא פסק דאין כותבין שטרות על נייר מחוק אלא דאיכא לאוקמה אליבא דרב אלפס בעדים על החלק ואיכא למימר דרב אלפס כרבינו חננאל סבירא ליה בתרוייהו כרבי יוחנן ורבי אלעזר אף בשטרות קאמר אלא דלית הלכתא כוותיה בשטרות. ירושלמי (פ"ב דגיטין ה"ד) רבי יהודה בן בתירא אומר אין כותבין לא על נייר מחוק ולא על הדפתרא אמר רבי אלעזר מה פליגין בגיטין אבל בשטרות אף רבי יהודה מודה דו פתר לה שטר על החלק ועדים על המחק. רבי שמעון בן לקיש אמר לא שניא בין בגיטין בין בשטרות הוא המחלוקת דו פתר לה שטר על החלק ועדים על המחק וקשיא על דרבי אלעזר אם בעדים על המחק בדא חכמים מכשירין אמר רבי זעירא קומי רבי מונא חכמים בשיטת רבי אלעזר דו פתר לה שטר על המחק ועדים על החלק שמואל אמר זה וזה על המחק יאות אמר רבי יהודה מה טעם דרבנין אמר רבי אבא ניכר הוא בין נמחק פעם אחת לנמחק שני פעמים. ואיני יכול ליישבו דהא בגמרא דילן מחמיר רבי אלעזר בשטרות והכא מיקל ולישנא ונוסחא דיליה נמי לא דייקא מיהו איכא למיגמר מניה דרבי אלעזר מוקים לה בשטר על המחק ועדים על החלק ובגמרא דילן בהכי מוקמינן לה. וגאון אוקמה דליכא סהדי בשטרא ולא נהירא לן דאם כן היכי קאמר מאן חכמים רבי אלעזר הוא דאמר עדי מסירה כרתי תנא קמא נמי הכי אית ליה אלא דחייש דלמא מנשו להו וצריכא עיונא רבה. מיהו משמע דנקיטינן הלכתא דבעינן כתב שאינו יכול לזייף. ומסתברא דקלפים שלנו כדאפיצן דמו ואפיצן לאו דוקא אלא עבוד מעליא קאמר כדפרשתי בתפילין וכן כתב רבינו יעקב וראיתו מהא דהקומץ רבה (ל"א:) דקרע הבא בשתים יתפור בשלש לא יתפור ותניא אידך בשלש יתפור בארבע לא יתפור ומשני הא דאפיצן הא דלא אפיצן הרי לך דספר תורה כשר בדלא אפיצן וזהו כגון בעיבוד שלנו.
<h2>דף כב:</h2>
הכל כשרין לכתוב את הגט ואפילו חרש שוטה וקטן האשה כותבת את גיטה והאיש כותב את שוברו שאין קיום הגט אלא בחותמיו. והא לאו בני דעה נינהו אמר רב הונא והוא שגדול עומד על גבן אמר רב יהודה אמר שמואל (כ"ג.) והוא ששייר מקום התורף ונכרי אף על פי שישראל עומד על גביו פסול דבעינן לשמה ונכרי אדעתא דנפשיה קעביד הכי כתב הרב אלפס ומשמע דתרוייהו בעי. ובעל מתיבות אמר והוא שגדול עומד על גביו אפילו נכרי וישראל עומד על גביו ולא אייתי הא דרב יהודה אמר שמואל דמשמע דלית הלכתא כוותיה. ומסתברא דשלש מחלוקות הן רב הונא מוקים לה למתניתין כרבי אלעזר בשישראל עומד על גביו ולא ששייר בתורף אבל נכרי פסול דאדעתא דנפשיה קא עביד כדקתני בברייתא ורב נחמן מוקים לה כרבי מאיר ואף על פי שאין ישראל עומד על גביו ולא שייר בתורף כשר. ורב יהודה אמר שמואל מוקים לה כרבי אלעזר דכי כתיב וכתב לה לשמה אתורף הוא דכתיב וכי שייר מקום התורף אל על פי שאין ישראל עומד על גביו כשר. וכולהו סבירא להו דברייתא ליכא לאוקמה אלא בשישראל עומד על גביו ולא שייר מקום התורף דמדקתני נכרי פסול הא חרש שוטה וקטן כשר והיינו דקא משנינן רבי אלעזר היא. והא ודאי נכרי אדעתא דנפשיה קא עביד. והלכך בשישראל עומד על גביו כשר לדברי הכל. והיכא דשייר מקום התורף אף על פי שאין ישראל עומד על גביו אליבא דרבי אלעזר אפילו בנכרי. ורבינו אלפס דנקט תרווייהו בחדא מינייהו סגיא. ואף על גב דקיימא לן בטופסי גיטין כרבי אלעזר דמכשר בכולן חוץ מגיטי נשים דגזר טופס אטו תורף ואיהו גופיה אמר לעיל גבי מחובר אמר ר' יהודה אמר שמואל והוא ששייר מקום התורף ורבי אלעזר היא והכי קאמר אין כותבין טופס גזירה שמא יכתוב תורף כתבו לטופס תלשו חתמו ונתנו לה כשר. איכא למימר דחרש שוטה וקטן בדיעבד. ואיכא למימר הני מילי בסופר דשכיח אבל כתיבת חרש שוטה וקטן לא שכיח ולא גזרינן טופס אטו תורף וכשר אפילו לכתחילה. ובגזירת טופס אטו תורף מצינו שלשה דברים במחובר לכתחילה הוא דלא הא דיעבד שפיר דמי. וגבי חרש שוטה וקטן אפילו לכתחילה כשר. וגבי כותב טופסי גיטין דאפילו דיעבד פסול דתני ר' יהודה פוסל ורבי אלעזר מכשיר חוץ מגיטי נשים ורבי אלעזר אדר' יהודה קאי ואפילו דיעבד פוסל כדפירש רבינו שלמה. ואיכא למימר טעמא דחרש שוטה וקטן כדפירש' ומחובר שכיח ולא שכיח וכתיבת סופר שכיח טובא ומשום הכי פסול. אלא דאיכא מאן דאמר בטופסי גיטין כשר בדיעבד וליתה אלא כפי' רבינו שלמה. ודכולי עלמא אם נתגרשה תנשא לכתחילה. והדין סברא דרבוותא דכולהו סבירא להו כשמואל דאמר והוא ששייר מקום התורף ומודה להא דרב הונא. אבל ירושלמי לית ליה להאי סברא והכי גרסינן התם בירושלמי (פ"ב גיטין ה"ה) רב הונא אמר והוא שיהא פקח עומד על גביו רבי יוחנן בעי והן הוא וכתב לה לשמה שמואל אמר צריך שיניח תורפו של גט עמו ואתיא כהא דריש לקיש דאמר כתב תורפו בטופס פסול. ומסתברא דשמואל ורבי יוחנן ורב נחמן כולהו סבירא להו פקח עומד על גביו פסול בכלן עד שישייר מקום התורף וברייתא דפוסל בנכרי הוא הדין בחרש שוטה וקטן דפסול אליבא דרבי אלעזר היכא דלא שייר ואפילו ישראל עומד על גביו. והא דגרסינן בספרים והא נכרי אדעתא דנפשיה קא עביד קושיא היא. והא דרב נחמן שנויא היא והא דלא שני ברייתא דנכרי פסול כשאין ישראל עומד על גביו והוא הדין לחרש שוטה וקטן דההיא לא איצטריכא ליה דהיכא דאין ישראל עומד על גביו מימרא בעי משום הכי אצטריך לאוקמה רב הונא בשישראל עומד על גביו ונכרי פסול הא חרש שוטה וקטן כשר. אבל רב נחמן סבר דאפילו ישראל עומד על גביו לרבי אלעזר פסול וברייתא דקתני נכרי פסול הוא הדין לחרש שוטה וקטן ושמואל נמי הכי סבירא ליה.
<h2>דף סג:</h2>
גרסינן בפרק התקבל ההיא דהוו קרו לה נפאתא אתו סהדי וכתיבו טפאתא אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב עשו עדים שליחותן. ואסיקנא אמר רב נחמן כותבין ונותנין אפילו מאה פעמים. בעו מיניה מרב נחמן כתבו ותנו לשליח מהו אמר ליה רבינא לרב אשי יוליך מהו כלומר אם אבד בדרך מי אמרינן סלוקי סלקינהו ושוב אין כותבין אחר או דלמא לטרחיהו חייש ולעולם כותבין ואי אמר נמי כתבו ותנו לשליח ויוליך כיון שפירש ואמר יוליך עשאן שלוחין עד שיבא לידה ואם אבד כותבין ונותנין עד שיבא לידה או לא. וסלקינן בתיקו, ולחומרא, והלכך אם אבד אין כותבין דסלוקי סלקינהו. ורבינו אלפס פירש בתשובות דיליה כדפרשינן ובהלכות פירש לענין הולכה דלא מצו אינהו למהוו שלוחים להולכה דחיישינן דלמא סלוקי סלקינהו. והא דאמר כותבין ונותנין אפילו מאה פעמים אם זכורים יום שאמר להם הבעל לכתוב כותבין ואם לאו כותבין בשבוע פלוני או בחדש פלוני ומשיגיע גט לידה מגורשת כדגרסינן לעיל (י"ז:) כתב בו שבוע שנה חודש מאי כשר כו'.
<h2>דף סה:</h2>
גרסינן התם האומר כתבו גט ותנו לאשתי גרשוה כתבו אגרת ותנו לה הרי אלו יכתבו ויתנו פטרוה פרנסוה עשו לה כנימוס עשו לה כראוי לה לא אמר ולא כלום תנו רבנן שלחוה שבקוה תרכוה הרי אלו יכתבו ויתנו הוציאוה עזבוה התירוה הועילו לה לא אפשיט ולחומרא.
בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו חזרו לומר אף המפרש והיוצא בשיירא רבי שמעון שזורי אומר אף המסוכן. וקיימא לן הלכה כרבי שמעון שזורי. ירושלמי (פ"ו דגיטין ה"ה) אמר רבי מונא לא סוף דבר קולר של סכנה אלא אפילו קולר של ממון שכל קולר בחזקת סכנה. ובגמרא דתפילת השחר (ירושלמי ה"ד) כל הדרך בחזקת סכנה רבי ינאי כד הוה נפיק לאכסניא הוה מפקיד גו ביתיה. רבי שמעון בשם רבי יהושע בן לוי כל החולים בחזקת סכנה. וכתב רבינו אלפס דהני ארבעה דתנן במתניתין כלהו כשכיב מרע דמצוה מחמת מיתה נינהו וכן הלכתא. שמעינן מינה דכל מסוכן מצוה מחמת מיתה הוא ואף על גב דלא מדכר שם מיתה וסתם חולה שכיב מרע הוא. וגרסינן בירושלמי בפאה (פ"ג ה"ז) איזהו שכיב מרע כל שלא קפץ עליו החולי. ובמסכת גיטין (ירושלמי פ"ו ה"ה) גרסינן תני אף החולה רבי יעקב בר אידי בשם רבי יוחנן הלכה כרבי שמעון שזורי במסוכן מה בין חולה למסוכן חולה כדרך ארץ מסוכן כל שקפץ עליו החולי דרך ארץ הקרובים נכנסין אצלו מיד והרחוקים אחר שלשה ימים. ואם קפץ עליו החולי אלו ואלו נכנסין אצלו מיד. ומסתברא דחולה אחר שלשה ימים דינו כמסוכן והוא מצוה מחמת מיתה לענין גיטין ולענין ממון כמו שפירשנו באות שין.
<h2>דף סו.</h2>
מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולו יכתוב גט לאשתו הרי אלו יכתבו ויתנו. הבריא שאמר כתבו גט לאשתי רצה לשחק בה ואם הוכיח סופו על תחילתו הרי זה גט ומעשה בבריא שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לראש הגג ונפל ומת ואמר רבן שמעון בן גמליאל אם מעצמו נפל הרי זה גט אם הרוח דחפתו אינו גט. ההוא גברא דעל לבי כנישתא ואשכח מקרי ינוקי ובריה דיתבי וכו' ואסיקנא הלכתא משוי אינש שליחא ברא במקום אבא.
אמר לשנים תנו גט לאשתי או לשלשה כתבו ותנו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו אמר לשלשה תנו גט לאשתי יאמרו לאחרים ויכתבו ויתנו מפני שעשאן בית דין דברי רבי מאיר. וזו הלכה העלה חנניא איש אונו מבית האיסורין מקובל אני באומר לשלשה תנו גט לאשתי יאמרו לאחרים ויכתבו ויתנו מפני שעשאן בית דין אמר רבי יוסי נמנו לשליח אף אנו מקובלין שאפילו אמר לבית דין הגדול שבירושלם תנו גט לאשתי שילמדו ויכתבו ויתנו לה וקיימא לן כרבי יוסי דאמר מילי לא ממסרן לשליח. ואפילו לרבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי אם אמר תנו ואמ' לאחרים חתומו פסול דמזוייף מתוכו הוא ואפילו אמר אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתומו הרי זה גט בטל כדאסק' רב אשי (ע"ב.) לא מבעיא קאמר לא מבעיא היכא דלא אמר תנו אלא אפילו אמר תנו ולא מבעיא היכא דלא אמר לבי תלתא אלא אפילו אמר לבי תלתא ולא מבעיא היכא דלא אמר אמרו אלא אפילו אמר אמרו נמי לא.
ותניא כוותיה דרב אשי כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה אף על פי שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו ונתנו לה הרי זה גט בטל עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו. ישמעו לאפוקי ממאן דאמר מודה רבי יוסי באומר אמרו קולו לאפוקי מדרב כהנא אמר רב דאמר רב כהנא (ע"א.) חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו. אלמא לית הלכתא כוותיהו הלכך צריך שיאמר הבעל לסופר עצמו ויכתוב ולעדים ויחתומו. לרבינו האי בגיטין הוא דליתא לדרב כהנא אבל בעלמא איתה דהא פריקנא לכלהו פירכי לבר מעדות דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם.
ומסתברא דוקא חרש שאינו מדבר ואינו שומע בהא ליתי' לרב אבל אלם דהיינו שנשתתק ויכול להגיד מתוך הכתב כותבין ונותנין דהא בהרכנת הראש ג' פעמים כותבין וכל שכן כתב ידו. ומסתברא אם אמר הוליך גט זה לאשתי בפני עדים ואם אבד הכתב תכתוב אחר עד שיבא הגט לידה לית ליה רשותא למימר לספרא למיכתב אחרינא דמילי נינהו ומילי לא מימסרן לשליח אבל הוא עצמו מביא שטר שליחות ואם כתבו הוא בעצמו ומסרו לה בפני עדים תנשא לכתחילה דעידי מסירה כרתי בדיעבד.
<h2>דף סו:</h2>
אמר לעשרה כתבו גט לאשתי ילמדו ויכתבו לה. אמר לעשרה כתבו גט לאשתי אחד כותב ושנים חותמים כלכם כתובו אחד כותב וכולן חותמין לפיכך אם מת אחד מהן הגט בטל ואפילו אליבא דרבי אלעזר. כולכם תנאה הוא דשוי בגיטא ואי לא חתימי כולהו בטל הגט. והשתא תקינו רבנן בגיטין דכלכם כתובו כל חד מנכון אובילו כל חד מנכון. והוא הדין אשה שאמרה התקבלו גיטי צריך שיהא במעמד כולן. וגרסינן בפרק קמא (י':) עידי הגט אין חותמין זה בלא זה גזירה משום כולכם. וכתב גאון דבתר תקנתא אי אמר סתם ולא אמר כלכם אף על פי שאינו במעמד כולן כשר וכן חתומו סתם אין עליהן לחתום אלא שנים וכן הוליכו עד דאמר כולכם כתובו וכלכם אובילו והאי דאתקון עצה טובה קא משמע לן כדי שלא יבוא לידי מחלוקת והיכא דמנאן כתב רבינו שמואל בן חופני לאו ככלכם הוא. ומסתברא לן לחומרא. ירושלמי (פ"ו גיטין ה"ז) רבי יוחנן בשם רבי אלעזר דמן רומה המונה הרי הוא ככלכם וליכא מאן דפליג. והא דאמרינן עידי הגט אין חותמין זה בלא זה מסתברא כיון דמשום גזירה הוא הוה ליה כגט ישן וכגזירה דטופס אטו תורף דקיימא לן כר' אלעזר דאמר (כ"א:) אין כותבין טופס גזרה שמא יכתוב תורף כתבו לטופס תלשו חתמו ונתנו לה כשר. ובעלה של עציץ נקוב אליבא דרבא גזרה שמא יקטום ומסתברא דאם נתנו לה כשר הכא נמי אם נתגרשה תנשא לכתחילה בעדי מסירה. ואף על גב דגט קרח נמי משום כולכם הוא ולרבנן תצא התם לאו משום גזירה הוא אלא משום ספיקא דכולכם דכיון דנתרבה קשריו רגלים לדבר דכולכם אמר ותצא והכי פרשו רבוותא אבל הכא גזירה הוא ולא מחמרינן בה כולי האי דעדים גופייהו כי חתימי מפני תיקון העולם הוא ומשום גזירה אחרינא לא פסלינן ליה והוה ליה כאין עליו עדים לרבי אלעזר וכאין בו זמן לרבי מאיר דאף על גב דסבירא ליה כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר אין בו זמן כשר משום דגזירה היא משום בת אחותו וכדאמרינן (י"ז:) הא דתנן שלשה גיטין וכו' אין בו זמן בין למאן דאמר משום בת אחותו בין למאן דאמר משום פירות מה הועילו חכמים בתקנתם אהני דלכתחילה לא תנשא ואם נשאת הולד כשר אפילו לר' מאיר דההיא אליבא דרבי מאיר היא כדמוכח בפרק המגרש (פ"ו.). והיכא דאמר לשנים כתבו גט לאשתי אין חותמין זה בלא זה אבל כתיבה כותב שלא בפני חבירו ואף על גב דאמרינן (ל"ג:) הא שנים ככלכם דמי לגבי חתימה הוא דקאמר דלא מצו חתמי אלא שניהם כאחד אבל בכתיבה ליכא חששא ובהכי מיתרצא ההיא דחתום תרי מנייהו ביומיה ואינך מכאן ועד עשרה ימים (י"ח:) ולקמן (מאמר ח') מפרשינן בפירושא אחרינא.
<h2>דף ע:</h2>
גרסינן בפרק מי שאחזו (ס"ז:) [מי שאחזו] קורדיקוס ואמר כתבו גט לאשתי לא אמר כלום כתבו גט לאשתי ואחזו קורדיקוס וחזר ואמר אל תכתבו אין בדבריו האחרונים כלום ואמר ר' שמעון בן לקיש כותבין ונותנין לאלתר ורבי יוחנן אמר אין כותבין אלא לכשישתפה והלכתא כרבי יוחנן. ובירושלמי (פ"ז דגיטין ה"א) גרסינן איפכא רבי יוחנן אמר כותבין ונותנין גט לאלתר וריש לקיש אמר אין כותבין אלא לכשישתפה ואף על גב דלא אשכחן בדוכתא אחרינא ריש לקיש מקמי רבי יוחנן רביה אנן אגמרא דילן סמכינן ואין כותבין אלא לכשישתפה ואף על גב דשתק ולא חזר מדבריו הראשונים הרי הוא כפקח ונשתטה דאמרינן (יבמות קי"ב:) לא יוציא עולמית. ומסתברא לן דוקא דאמר כתבו ואחזו קורדיקוס דדעתא שגישתא היא ואין כותבין אלא לכשישתפה. אבל שכיב מרע שאמר כתבו ונשתתק כותבין ונותנין גט עד שעת נטילת נשמה דדעתא צילותא היא וכחישותא היא דאית ביה ולא מחזקינן ליה בדעתא שגישתא תדע דהא בשמיעת קול דק דיו פעם אחת ובנשתתק מחליו נמי דיו בהרכנת הראש פעם אחת כדגרסינן בירושלמי (פ"ז דגיטין ה"א) שמע מינה לא מחזקינן ליה כשוטה. תוספתא (פ"ד דגיטין ה"ו) רבן שמעון בן גמליאל אומר הבריא שאמר כתבו גט לאשתי ונפל מן הגג ומת כותבין ונותנין עד שעת נטילת נשמה וכו'. (תוספתא פ"ה ה"א) היה צלוב ומגוייד ואמר כתבו גט לאשתי כותבין ונותנין כל זמן שיש בו נשמה ואפילו קורדיקוס נמי איכא מאן דאמר דוקא דחזר ואמר אל תכתבו דדמי לשוטה דשוטה עתים חלים ועתים שוטה דחיישינן דכי אמר אל תכתבו ביישוב הדעת אמר אבל לא חזר בו כותבין ונותנין לאלתר. והוא הדין לשוטה אם אמר כתבו כשהוא פקח ונשתטה וחזר ואמר אל תכתובו אין כותבין ונותנין אבל לא חזר בו כותבין ונותנין. והא דאמר נשתטה לא יוציא הני מילי שאמר כתבו כשהוא שוטה אבל אמר כשהוא פקח יוציא ונשתטה ושתק כותבין וליתה מדפרכינן בהשוחט שנים. ודייק נמי [טעמא משום] דאמר אל תכתבו הוא מדאצטריך ר' יוחנן לתרוצי מאי אין דבריו האחרונים כלום כלומר לא תימא דאין חוששין לדבריו האחרונים כלל דחששא איכא ביה דדילמא בדעתא צילותא אמר ואין כותבין אלא לכשישתפה ואם איתא אפילו לר' יוחנן דבריו האחרונים לא מהני כלל [למה] אצטריך ליה לתרוצי, הא לשוטה מדמינן ליה, אלא על כרחך כדפרישית וכן הלכתא. ואיכא מאן דאמר נשתתק ספק שוטה הוא ואין כותבין ולא דייק לן דאם איתא כי בדקינן ליה תלתא זימני מאי הוי ליהוי בשעת בדיקה כחלום ובתר הכי ליהוי כשוטה וניחוש דילמא פקח ונשתטה הוא ולעולם יהא צריך בדיקה עד שיגיע גט לידה דהא אין כותבין עד שישתפה. ועוד שוטה בבדיקה מי יהיב גיטא אלא שמע מינה דנשתתק לאו ספק שוטה הוא שמע מינה. והא דאמרינן שיחיה דלאו לאו נקטיה לאו משום דשוטה הוא דהא שוטה בחדא מילתא לא סריך אלא מינא דחולי הוא [דהוי כמו גנדריפוס פירוש חולי של שטות וכשעובר החולי להוי פקח להכי לא עביד ליה שוטה כי עביד האי (גרירא) [גרידא] בריש גמרא דחגיגה (ג':) והיוצא יחידי בלילה אימר גנדרופוס אחזיה]. ומעשה בא לידי בשכיב מרע שאמר כתבו ותנו גט ונשתתק מתוך חליו והיה לו אח במדינת הים וכתבו ונתנו לה על פי.
(ס"ז:) נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו שלשה פעמים אם אמר על לאו לאו ועל הין הין הרי אלו יכתבו ויתנו. ואסיקנא דאמר ליה בסירוגין חד לאו ותרי הין חד הין ותרי לאו דבי רבי ישמעאל תנא אומרים לו דברים שבימות הגשמים בימות החמה ודברים שבימות החמה בימות הגשמים מאי היא בפירי. נשתתק היינו אלם שאינו יכול להגיד כדאמרינן (ע"א.) אלם קאמרת שאני אלם דתניא וכו' שומע ואינו מדבר זהו אלם וזה וזה הרי הן כפקחין לכל דבריהן שמע מינה נשתתק כפקח הוא אלא שאינו יכול להגיד כמו העלגים ואין אנו מבינים דעתו ומה הוא אומר אלא או בהרכנתו שלשה פעמים או בכתב ידו שיכתוב לאו או הין. ירושלמי (גיטין פ"ז ה"א) רבי זעירא בעי קומי רבי מנא כמה דתימר עד שירכין בראשו שלשה פעמים ודכוותה עד שישמעו את קולו שלשה פעמים אמר ליה לשמיעת הקול פעם אחת להרכנת הראש שלשה פעמים. ש"מ כיון שהשמיע את קולו ואמר הין או לאו לא צריך בדיקה. והוא הדין לשכיב מרע והכי שדר מר רב נחשון. ותו גרסינן (בירושלמי שם) אמר רבי יוסי ברבי בון בבריא אנן קיימינן ולמה אינו גט אני אומר מתעסק היה בשטרותיו ותני כן במה דברים אמורים בנשתתק מתוך בוריו אבל נשתתק מתוך חוליו דיו פעם אחת ובלבד במסרגין לו נכתוב גט לאשתך והוא אמר הן לאמך והוא אמר לאו לאשתך הן לבתך לאו לאשתך הן לאחותך לאו לאשתך הן. והאי דבדקינן ליה בגיטין דוקא שנשתתק שהוא אלם כדאמרינן לעיל אבל חרש שאינו שומע ואינו מדבר לא כדאמרינן (ע"א.) חרש לא הילכו בו אחר רמיזותיו ואחר קפיצותיו ואחר כתב ידו אלא במטלטלין אבל לא בגיטין וליתא לדרב כהנא אמר רב חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנים גט לאשתו, ודוקא לגיטין ולעדויות דאורייתא כדאיתא בקבלת עדות. לרבינו אלפסי האי חרש לא בדקינן ליה בגיטין דוקא פיקח ונתחרש, אבל חרש מעיקרא בדקינן ליה דקיימא לן כשם שכונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה ותנן נמי חרש רומז ונרמז בן בתירא אומר קופץ ונקפץ במטלטלין ואמר ר' נחמן כמחלוקת במטלטלין כך מחלוקת בגיטין. משמע דסבירא ליה לרבינו אלפסי כבן בתירא וכהא לישנא בתרא דרב נחמן ובדקינן ליה ברמיזה ובקפיצה. ורבינו חננאל נמי כבן בתירא סבירא ליה אלא דקאמר כיון דאיתמר תרי לישני דרב נחמן תפסינן לחומרא כלישנא קמא דאמר מחלוקת במטלטלין אבל בגיטין דברי הכל ברמיזה ולא בקפיצה וברייתא דקתני חרש לא הילכו בו אחר רמיזותיו ואחר קפיצותיו אלא במטלטלין אליבא דבן בתירא היא וקיימא לן כוותיה. ומסתברא כרבינו חננאל דקיימא לן בשל תורה הלך אחר המחמיר. ומיהו מסתברא לן דבדיעבד בקפיצה מגורשת כלישנא בתרא אליבא דבן בתירא. ומטלטלין אפילו לכתחילה בקפיצה. אית דאמרי קפיצה יותר מרמיזה. ירושלמי (גיטין פ"ה ה"ח) קופץ ונקפץ שוור ומשתוור קופץ ממקום למקום. ובעל הערוך פירש רמיזה בעין וביד קפיצה בפה כמו ועולתה קפצה פיה. [בן בתירא אומר קופץ ונקפץ מפרש בירושלמי שוור ומשתוור ומשמע דיותר מרמז הוא וכן נמצא בתשובות קופץ ונקפץ פירוש נטילה ונתינה נטילת המעות ונתינת החפץ. ומשמע דרבינו חננאל הכי סבירא ליה דאי סלקא דעתך בקפיצה מאי איכא בין קפיצה לרמיזה. ובערוך פירש קופץ ונקפץ שיכול לישא וליתן ברמיזת הפה].
<h2>דף עב.</h2>
אמר לשנים תנו גט לאשתי או לשלשה כתבו ותנו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו אמר לשלשה תנו גט לאשתי יאמרו לאחרים ויכתבו ויתנו מפני שעשאן בית דין דברי רבי מאיר. וזו הלכה העלה חנניא איש אונו מבית האיסורין מקובל אני באומר לשלשה תנו גט לאשתי יאמרו לאחרים ויכתבו ויתנו מפני שעשאן בית דין אמר רבי יוסי נמנו לשליח אף אנו מקובלין שאפילו אמר לבית דין הגדול שבירושלם תנו גט לאשתי שילמדו ויכתבו ויתנו לה וקיימא לן כרבי יוסי דאמר מילי לא ממסרן לשליח. ואפילו לרבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי אם אמר תנו ואמ' לאחרים חתומו פסול דמזוייף מתוכו הוא ואפילו אמר אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתומו הרי זה גט בטל כדאסק' רב אשי (ע"ב.) לא מבעיא קאמר לא מבעיא היכא דלא אמר תנו אלא אפילו אמר תנו ולא מבעיא היכא דלא אמר לבי תלתא אלא אפילו אמר לבי תלתא ולא מבעיא היכא דלא אמר אמרו אלא אפילו אמר אמרו נמי לא.
ותניא כוותיה דרב אשי כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה אף על פי שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו ונתנו לה הרי זה גט בטל עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו. ישמעו לאפוקי ממאן דאמר מודה רבי יוסי באומר אמרו קולו לאפוקי מדרב כהנא אמר רב דאמר רב כהנא (ע"א.) חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו. אלמא לית הלכתא כוותיהו הלכך צריך שיאמר הבעל לסופר עצמו ויכתוב ולעדים ויחתומו. לרבינו האי בגיטין הוא דליתא לדרב כהנא אבל בעלמא איתה דהא פריקנא לכלהו פירכי לבר מעדות דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם.
ומסתברא דוקא חרש שאינו מדבר ואינו שומע בהא ליתי' לרב אבל אלם דהיינו שנשתתק ויכול להגיד מתוך הכתב כותבין ונותנין דהא בהרכנת הראש ג' פעמים כותבין וכל שכן כתב ידו. ומסתברא אם אמר הוליך גט זה לאשתי בפני עדים ואם אבד הכתב תכתוב אחר עד שיבא הגט לידה לית ליה רשותא למימר לספרא למיכתב אחרינא דמילי נינהו ומילי לא מימסרן לשליח אבל הוא עצמו מביא שטר שליחות ואם כתבו הוא בעצמו ומסרו לה בפני עדים תנשא לכתחילה דעידי מסירה כרתי בדיעבד.
<h2>דף עט:</h2>
גרסינן בפרק הזורק (ע"ט:) בית שמאי אומרים פוטר אדם את אשתו בגט ישן ובית הלל אוסרין ואיזהו גט ישן כל שנתייחד עמה אחר שכתב לה. וגרסינן בסוף פרק המגרש (פ"א.) [המגרש] את אשתו ולנה עמו בפונדקי בית שמאי אומרים אינה צריכה הימנו גט שני ובית הלל אומרים צריכה הימנו גט שני. וחזינן משמייהו דרבוותא דסבירא להו דבכל מקום שנתייחד עמה בטל הגט לגמרי וצריכה הימנו גט שני. וגברא רבה פריש דהא דגט ישן כגון שנתיחד עמה בלא עדים או ששניהם מודים ומשום הכי אין הגט בטל ואם נתגרשה תנשא בו לכתחילה. והמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי בדאיכא עדי יחוד. ומסתברא דהגט אינו בטל ביחוד עד שתתגרש לגמרי כגון המגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי שנתנו לה לידה ובעל לשם קידושין אבל גט ישן שכתבו ולא נתנו לה או נתנו ליד שליש או לידה על תנאי ועדיין לא נעשה התנאי אף על פי שנתייחד עמה בעדים אין הגט בטל כדקתני איזהו גט ישן כל שנתיחד עמה אחר שכתבו לה אבל אם נתייחד עמה אחר שנתנו לה הגט בטל לגמרי. וגבי שליש גרסינן (י"ח.) המשליש גט לאשתו וגט ישן אין חוששין וגרסינן נמי (ע"ו:) הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום לגט ישן אין חוששין שלא נתיחד עמה שמע מינה שאפילו נתנו לה כיון שהוא על תנאי אם נתיחד עמה אין הגט בטל ודינו כגט ישן ואם נתגרשה תנשא לכתחילה וכן הלכתא. ובגמרא דירושלמי משמע דהא דמגרש את אשתו שייכא בהא דגט ישן וחד טעמא אית להו לתרווייהו. דגבי גט ישן גרסינן (גיטין פ"ח ה"ד) אית תנא תני אחר שכתבו לה ואית תנא תני אחר שנתנו לה מאן דאמר אחר שכתבו לה מסייע לבית שמאי ומאן דאמר אחר שנתנו לה מסייע לבית הלל. וגבי לנה עמו בפונדקי (שם ה"ט) גרסינן אמר רבי מני בית שמאי כדעתהון ובית הלל כדעתהון בית שמאי דאמרי פוטר אדם את אשתו בגט ישן אינון דאמרי אינה צריכה הימנו גט שני ובית הלל דאסרי אינון דאמרי צריכה הימנו גט שני. אמר רבי יוסי בר' בון בית שמאי כדעתהון ובית הלל כדעתהון. בית שמאי דאמרי לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר אינון דאמרי מזוהמת היא מלפניו ואינו חשוד עליה ואינה צריכה גט שני בית הלל דאמרי אפילו הקדיחה תבשילו אינון דאמרי אינה מזוהמת מלפניו והוא חשוד עליה לפיכך צריכה גט שני. ולפום גמרא דבני מערבא משמע דבית הלל דאמרי צריכה גט שני לכתחילה הוא. ואם נתגרשה והלך בעלה למדינת הים אחר שלנה עמו בפונדקי תנשא לכתחילה כדינא דגט ישן. ואיכא רבוותא קמאי דמפרשי דהמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי כגון שכתבו ולא נתנו לה וטעמא משום גט ישן ולא משום קידושין ולא נהירא לן וגמרא דילן מסתברא דאזלא כטעמיה דרבי יוסי ברבי בון בגמרא דירושלמי ולא משום גט ישן.
<h2>דף פא.</h2>
גרסינן בפרק הזורק (ע"ט:) בית שמאי אומרים פוטר אדם את אשתו בגט ישן ובית הלל אוסרין ואיזהו גט ישן כל שנתייחד עמה אחר שכתב לה. וגרסינן בסוף פרק המגרש (פ"א.) [המגרש] את אשתו ולנה עמו בפונדקי בית שמאי אומרים אינה צריכה הימנו גט שני ובית הלל אומרים צריכה הימנו גט שני. וחזינן משמייהו דרבוותא דסבירא להו דבכל מקום שנתייחד עמה בטל הגט לגמרי וצריכה הימנו גט שני. וגברא רבה פריש דהא דגט ישן כגון שנתיחד עמה בלא עדים או ששניהם מודים ומשום הכי אין הגט בטל ואם נתגרשה תנשא בו לכתחילה. והמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי בדאיכא עדי יחוד. ומסתברא דהגט אינו בטל ביחוד עד שתתגרש לגמרי כגון המגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי שנתנו לה לידה ובעל לשם קידושין אבל גט ישן שכתבו ולא נתנו לה או נתנו ליד שליש או לידה על תנאי ועדיין לא נעשה התנאי אף על פי שנתייחד עמה בעדים אין הגט בטל כדקתני איזהו גט ישן כל שנתיחד עמה אחר שכתבו לה אבל אם נתייחד עמה אחר שנתנו לה הגט בטל לגמרי. וגבי שליש גרסינן (י"ח.) המשליש גט לאשתו וגט ישן אין חוששין וגרסינן נמי (ע"ו:) הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום לגט ישן אין חוששין שלא נתיחד עמה שמע מינה שאפילו נתנו לה כיון שהוא על תנאי אם נתיחד עמה אין הגט בטל ודינו כגט ישן ואם נתגרשה תנשא לכתחילה וכן הלכתא. ובגמרא דירושלמי משמע דהא דמגרש את אשתו שייכא בהא דגט ישן וחד טעמא אית להו לתרווייהו. דגבי גט ישן גרסינן (גיטין פ"ח ה"ד) אית תנא תני אחר שכתבו לה ואית תנא תני אחר שנתנו לה מאן דאמר אחר שכתבו לה מסייע לבית שמאי ומאן דאמר אחר שנתנו לה מסייע לבית הלל. וגבי לנה עמו בפונדקי (שם ה"ט) גרסינן אמר רבי מני בית שמאי כדעתהון ובית הלל כדעתהון בית שמאי דאמרי פוטר אדם את אשתו בגט ישן אינון דאמרי אינה צריכה הימנו גט שני ובית הלל דאסרי אינון דאמרי צריכה הימנו גט שני. אמר רבי יוסי בר' בון בית שמאי כדעתהון ובית הלל כדעתהון. בית שמאי דאמרי לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר אינון דאמרי מזוהמת היא מלפניו ואינו חשוד עליה ואינה צריכה גט שני בית הלל דאמרי אפילו הקדיחה תבשילו אינון דאמרי אינה מזוהמת מלפניו והוא חשוד עליה לפיכך צריכה גט שני. ולפום גמרא דבני מערבא משמע דבית הלל דאמרי צריכה גט שני לכתחילה הוא. ואם נתגרשה והלך בעלה למדינת הים אחר שלנה עמו בפונדקי תנשא לכתחילה כדינא דגט ישן. ואיכא רבוותא קמאי דמפרשי דהמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי כגון שכתבו ולא נתנו לה וטעמא משום גט ישן ולא משום קידושין ולא נהירא לן וגמרא דילן מסתברא דאזלא כטעמיה דרבי יוסי ברבי בון בגמרא דירושלמי ולא משום גט ישן.
<h2>דף פה.</h2>
גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ר' יהודה אומר ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואגרת שיבוקין וגט פטורין למהך להתנסבא לכל גבר דתצביין. גופו של גט שחרור הרי את בן חורין הרי את לעצמיך. אמר אביי האי מאן דכתב גיטא לא לכתוב ודין דמשמע דין אלא ודן ולא לכתוב איגרת דמשמע איגרא אלא אגרת דתהוייין דתצבייין לשדי בהו תלתא יודין סמוך לנון דאי לא משמע תהויין תצביין. ומסתברא דאי כתב דתהוי את רשאה להתנסבא לכל גבר דתצבי טפי עדיף ולישנא דתהויין לאו לישנא הוא וליארכיה לויו דתירוכין ולויו דשיבוקין ולויו דפיטורין דאי לא משמע תריכין ושביקין ופטירין וליארכיה לויו דוכדו דאי לא משמע וכדי ולא לכתוב למחך דמשמע חוכא אלא למהך ולא לכתוב לאתנסבא דמשמע לא תנסבא אלא להתנסבא ולא לכתוב (מאני) [מני] דמשמע מאני אלא מינאי איבעיא להו בעינן ודן או לא תא שמע דאתקין רב יהודה איך פלוני בר פלוני פטר ותרך ית פלניתא דהות אינתתי מן קדמת דנא מן יומא דנן ולעלם ואילו ודן לא קאמר ולטעמיך כולהו מי קאמר אלא בעינן הכא נמי בעינן. מן יומא דנן לאפוקי מדרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו. וכתב רבינו חננאל לאו משום דדחי דרבי יוסי דהא איהו אמר הלכה כרבי יוסי בפרק יש נוחלין (קל"ו.) והתם בפרק מי שאחזו נמי סוגיא דשמעתא כר' יהודה והגאונים נהגו כר' יהודה ואפילו בשטרות צריך לכתוב מן יומא דנן ולעלם. ורב נחשון אמר נהיגי במתיבתא כרבי יהודה כתקנת רב בגיטין. ומסתברא בין בממונא בין באיסורא הלכה כרבי יוסי אבל בגיטין הוא דאתקין רב ולא פסלינן לשטרות. ולעלם לאפוקי מדבעא מניה רבא מרב נחמן דבעא מניה (פ"ו.) היום אי את אשתי ולמחר את אשתי מהו.
ומסתברא מדכתב ודן דיהוי ליכי מינאי ולמהך להתנסבא לכל גבר דתצביין היינו את מותרת לכל אדם ולא צריך תו לאהדוריה ולשון להתנסבא לשון ליקוחין הוא בין לזנות בין לנישואין עד דאמר חוץ מתזנותיך. ואפילו אמר שתהא מותרת להנשא לכל אדם כל שכן שהתירה לזנות אבל כשאסרה לנשואין כגון שאמר על מנת שלא תינשאי התירה לזנות [דגרסינן] בפרק האשה (יבמות צ"ב.) הורוה בית דין להנשא והלכה וקלקלה חייבת שלא התירוה אלא להנשא. ואסקינא מאי קלקלה אלמנה לכהן גדול אבל זינתה לא וכן הלכתא שמע מינה זינתה בכלל להינשא הוא אבל אלמנה לכהן גדול לא בכלל להנשא הוא. הילכך בגט [להתנסבא כולל נמי זנות] ואלמנה לכהן גדול בכלל לכל גבר דתצביין ולית ביה שיורא. ואם איתא דבלישנא להתנסבא אית ביה שיורא אמאי נקט ר' יהודה האי לישנא לימא דתהוי רשאה ושלטאה בנפשיך ותישתרי את לכל גבר דתיצביין. ותו דהא כתב ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין והוה ליה כמאן דאמר הרי את מגורשת וגרסינן בקידושין (ו'.) הרי את מגורשת הרי את מותרת לכל אדם הרי זו מגורשת. ותו לישנא דר' יהודה בארמית ולישנא דהרי את מותרת לכל אדם עברית אלא הרי את מותרת תוספת הוא ואינו בטופס ורבינו שלמה ורב אלפס לא כתבוהו והגהה היא בהלכות שלנו. ושמעתי שהרב ר' הלל מרומניא פוסלו והרב ר' שבתי חולק עליו ואנן כתבינן מאי דסבירא לן.
ודייקי רבוותא דכל הני דקדוקי (דרבא) [דהכא היינו] היכא דכתב ליה בעל גופיה אי נמי דכתב ליה סופר מפומיה ובתר הכי אתא בעל ומערער ואמר אנא הוא דפסילנא ליה בהני דקדוקי ולקלקולה איכוונית אבל אי אמר הבעל לסופר ולעדים לכתוב לה גט אפילו סתם וטעו הסופר והעדים באחד מאלו האותיות והבעל אינו מערער הגט כשר ותנשא בו ואם העדים מצויין יעידו לפני בית דין דטעות סופר היה וכן כתב רבינו האי דאי יהיב בעל רשותא לסופר למכתב גט שלם וטעה בהני כולהו או במקצתהון אי איתיה לספרא מתקין להו ואי לא ואזלא ומנסבא בהאי גיטא לא מפקינן לה. ודאי אי אתיא לאינסובי וקאי בעל ומערער ואמר האי דכתיב ודין דינא הוא דאמרי אי נמי למחך חוכא הוא ולהכי איכוונית לא מנסבינן לה אבל אי מינסבא לא מפקינן לה דהא אמרינן (פ'.) ומשום שלום מלכות תצא והוולד ממזר אין רבי מאיר לטעמיה דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הוולד ממזר. וליתה לדרבי מאיר וכל שכן לענין טעות סופר. ורבינו ניסים השיב כן בקבלה מפי הגאונים היכא שכתב הבעל הגט בעצמו אם נשאת וערער תצא ואם האשה טוענת טעות סופר הוא עליה להביא ראיה אבל אם אין שם ערעור הבעל ויש בו טעות שבא מתחת ידי סופר וצוה לכתוב גט סתם כיון דמדעת שלימה רצה לגרש אינה צריכה גט שני וכל טעות שבא מתחת ידי סופר אין ערעור הבעל מועיל כלום וכן דעת הגאונים. ובתשובות לרבינו חננאל כגון אלו הדברים שאינן מפורשות אם יבוא אדם לכתוב אלו הדברים שמא יפלו ביד אדם שאינו הגון וילמדו לשקר לפיכך אין לנו אלא מן הפה לאוזן לנאמנים.
<h2>דף פו:</h2>
גרסינן בפרק המגרש שנים ששלחו שני גיטין ונתערבו ינתנו לכל אחת ואחת. ואסיקנא נתינה לשמה מי בעי. שמע מינה ספק נערה ספק בוגרת נותן גט לאביה ואחר כך נותן לה גט ומגורשת מספק. חמשה שכתבו כלל בתוך הגט איש פלוני מגרש פלונית ופלוני פלונית והעדים מלמטה כולן כשרין וינתן לכל אחת ואחת היה כתוב טופס לכל אחת ואחת והעדים מלמטה את שהעדים נקרין עמו כשר היכי דמי כלל והיכי דמי טופס אמר רבי יוחנן זמן אחד לכולן זהו כלל זמן לכל אחד ואחד זהו טופס כגון בחד בשבת בחד בשבת וכן הלכתא.
<h2>דף פז.</h2>
שני גיטין שכתבן זה בצד זה ושני עדים עברים באין מתחת זה לתחת זה ושני עדים יונים באין מתחת זה לתחת זה את שהעדים הראשונים נקרין עמו כשר עד אחד עברי ועד אחד יוני באין מתחת זה לתחת זה שניהן פסולין תנא זעירי (פ"ז:) שניהן כשרין בין ארישא בין אסיפא ותנא דידן דילמא גונדלית חתמו ארישא ואסיפא חתם אחד מהן גונדלית והלכתא כתנא דידן.
<h2>דף פז:</h2>
שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני והעדים מלמטה כשר כתבו העדים בראש הדף מן הצד או מאחוריו בגט פשוט פסול הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה והעדים באמצע שניהן פסולין ראשו של זה בצד סופו של זה או סופו של זה בצד סופו של זה והעדים באמצע את שהעדים ניקרין בסופו כשר. שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני כשר אמר רב אשי והוא דידיע במתיחא דמגילתא ודוקא בדף השני שהן שני דפין בקלף אחד אבל שני דפין בשני קלפים פסול דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים כדאמרינן גבי סוטה (י"ח.) כתבה בשני דפין פסולה משום דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים. והתם בשני קלפים קאמר הא בקלף אחד הכל כשר. גט שכתבו עברית ועדיו יונית יונית ועדיו עברית עד אחד עברי ועד אחד יוני עד אחד יוני ועד אחד עברי כשר ודוקא בדידעי למקרי כדאיתא בירושלמי בסוף קיום שטרות שמע מינה שיודעין לקרות ואינם יודעין לחתום שכתיבת עידי יוני אינה כתיבה שלנו וכתיבתן כתיבת יונית ממש כשכותבין מתחילין משמאל והולכין לימין ככתיבת הגוים ונמצא שחתימת היוני חתום בגט שהוא משמאל. והוא הדין לכל השטרות דבכל לשון כשר כדגרסינן בפרק המביא גט (י"ח.). (פ"ז.) איש פלוני עד כשר בן איש פלוני עד כשר איש פלוני בן איש פלוני ולא כתב עד כשר ודוקא איש פלוני בן איש פלוני אבל בן איש פלוני אי נמי איש פלוני ולא כתב עד פסול. ומסתברא דהוא הדין לכל השטרות. כתב סופר ועד כשר אמר רבי ירמיה חתם סופר שנינו וכשר לכתחילה כתב חניכתו וחניכתה כשר.
<h2>דף פח:</h2>
גט מעושה בישראל כשר ובגוים פסול ואם גוים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך כשר ירושלמי (פ"ט גיטין ה"ט) אמר רב ישראל שעשו כמעשה גוים כשר. גט מעושה בישראל כדין כשר שלא כדין פסול ופוסל ובגוים כדין פסול ופוסל ושלא כדין אפילו ריח הגט אין בו. והשתא אף על גב דהדיוטות אנן מעשינן אגיטין לפום מאי דחזינן דינא דשליחותייהו קא עבדינן מידי דהוה אהודאות והלואות כדאמרינן אביי אשכחיה לרב יוסף דהוה מעשה אגיטא וכו'.
